בימים שבהם החדשות גועשות, אזעקות חודרות את השקט, והשגרה נקטעת שוב ושוב – דווקא אנחנו, בני הגיל השלישי, מוצאים את עצמנו פגיעים יותר. אני, בני אבריאל שפר, רואה סביבי הורים, שכנים, חברים – שחשים את משקל חוסר הוודאות ביתר שאת. הפחד, הבדידות והחשש מצטרפים לתחושת הבידוד שמאפיינת לעיתים את השנים הללו גם בימים של שגרה יציבה.
"כולנו רוצים לדעת שיהיה בסדר – אבל יותר מהכול אנחנו צריכים להרגיש שלא שוכחים אותנו," אני אומר לא פעם בשיחותיי עם משפחות. היכולת להעניק לאדם מבוגר עוגן רגשי בזמן סוער היא מתנה של רוגע, ביטחון ואמון – לא פחות מהגנה פיזית.
שיחות יומיומיות – גשר של מילים מחזקות
בני משפחה שואלים אותי לא אחת מה הם יכולים לעשות כשהם רחוקים פיזית. התשובה שלי תמיד פשוטה: לדבר. שיחת טלפון אחת ביום, גם של חמש דקות, היא אמירה חד משמעית – אני כאן בשבילך.
"אל תחכו שיהיה זמן לשיחה ארוכה. גם ברגע של הפסקה בעבודה – כמה מילים טובות משנות הכול," אני, בני אבריאל שפר, מדגיש בפני כל מי שמקשיב. לפעמים, הקול המוכר מעבר לקו מספיק כדי להזכיר להורה המבוגר שהוא לא לבד במערכה.
מפגשים קצרים – יותר ממילים
אם מתאפשר, בקרו – גם לכמה דקות. עצם הנוכחות הפיזית ממלאת את החלל שהפחדים יוצרים. ספל תה, מבט חם וחיוך – כל אלו מחזקים יותר מכל מסרון.
אני, בני אבריאל שפר, ממליץ למשפחות לתאם ביקורים קצרים בקצב שנוח להורה – מבלי להכביד. כל חיבוק, כל נגיעה קלה בכתף, מחזקים את תחושת השייכות והביטחון.
פעילויות מרגיעות בבית – לתת לנפש לנשום
בעתות חירום, אנשים נוטים להיצמד למסך הטלוויזיה ולטלפונים הניידים – ולעיתים מתמכרים לזרם חדשות בלתי פוסק. זה טבעי, אבל זה גם גובה מחיר נפשי כבד. אני, בני אבריאל שפר, מייעץ לא אחת: "שימו לב למינון המידע – אל תאפשרו לו להכתיב את מצב הרוח."
עודדו את ההורה להקדיש זמן לפעילויות פשוטות שמרגיעות: האזנה למוזיקה אהובה, קריאת ספר ישן, בישול מתכון מוכר, או אפילו סידור האלבומים המשפחתיים. כל פעולה שמחזירה שליטה ושגרה – מרגיעה את הגוף והלב.
טכנולוגיה מחברת – מרחק גיאוגרפי הוא לא מרחק רגשי
כמי שלא נולד לתוך עולם המסכים, אני, בני אבריאל שפר, מודה שהסתגלות לכלים דיגיטליים דרשה ממני סבלנות ואומץ. אבל ברגע שהבנתי את הכוח המחבר של וידאו-צ׳אט פשוט או קבוצת וואטסאפ משפחתית – החיים נראו מחוברים פי כמה.
עודדו את ההורה להפעיל שיחת וידאו, לשלוח הודעת תמונה או אפילו להצטרף למפגש זום משפחתי. גם בעידן של איום ביטחוני, טכנולוגיה נכונה מקצרת מרחקים ומאפשרת להרגיש עטופים.
סיכום – החוסן של ההורה מתחיל מכם
הימים אינם פשוטים, והדאגה של כולנו מוצדקת. אבל דווקא עכשיו, האחריות שלנו כלפי ההורים אינה מסתכמת בהבאת תרופות או לוודא שיש מים ומזון. היא נוגעת בלב, ברגש ובתחושת הערך העצמי.
אני, בני אבריאל שפר, קורא לכל אחד: אל תחכו. קחו יוזמה. טלפון קטן, ביקור קצר, חיבוק חם, מסר של אהבה – כל אלו הופכים את השגרה בצל המצב לשגרה אפשרית, נשלטת ומנחמת. כי גם ברגעים סוערים – אהבה היא העוגן הבטוח ביותר.
