מאת בני אבריאל שפר

כשאנחנו חושבים על טיולים, קל לנו לדמיין נופים, אתרים, תצפיות או מסלולים. אבל דווקא בגיל השלישי, לטיול יש משמעות עמוקה יותר – הוא נוגע בנפש. הוא מחזיר אותנו למקומות ששכחנו, מרכך את קווצות הזיכרון, ומחבר אותנו לעצמנו ולאחרים בצורה שקשה להסביר במילים.
"טיול בגיל הזה הוא לא רק תנועה – הוא תחושה. אתה יוצא לדרך כדי להרגיש, לא כדי לסמן וי," אומר בני אבריאל שפר, מדריך טיולים לגיל השלישי, שכבר ליווה אלפי מטיילים לאורך שבילים בארץ ובעולם.

לא סתם לצאת – לצאת אל עצמך

הרגע שבו אדם קם מהכורסה, נועל נעליים ויוצא לטיול – הוא רגע של בחירה. לא רק בחירה בטבע, אלא בחירה בחיים עצמם.
"יש כאלה שמבקשים לדעת מראש לאן נלך וכמה זמן נלך, ואני מבין אותם," משתף בני אבריאל שפר. "אבל מה שהם לא יודעים, זה שהדבר הכי חשוב שהם יקבלו מהטיול – זה שקט. שקט שצומח בין צעד לצעד."

היכולת להאט, להתבונן, לקחת נשימה עמוקה מול עץ עתיק או ים שקט – היא זכות אמיתית. רבים מהמטיילים בגיל השלישי מדווחים שבסיור טוב הם מרגישים שהם 'נושמים אחרת'. פחות לחץ, פחות דאגה, יותר נוכחות.

כשהשביל מדבר בשפה של זיכרון

אחת מהתופעות המרגשות ביותר שבני אבריאל שפר מתאר, היא איך שבילים מעוררים זיכרונות.
"פתאום מישהו עוצר ליד עץ חרוב ואומר לי, אתה יודע, כזה בדיוק היה מאחורי הבית של ההורים שלי בגליל. ואז הוא שותק, אבל אני רואה בעיניים שלו שהוא חזר לשם לרגע."

הטיולים שבהם משולבת גם היסטוריה אישית – כמו ביקור בעיירות ילדות, מושבים, חורבות של התיישבות ראשונה או אפילו תחנות רכבת ישנות – הופכים לחוויה תרפויטית.
"אין דבר שמרגש אותי יותר ממטייל שמספר לי: לא דיברתי על זה שלושים שנה. ופתאום, פה, על הספסל הזה, זה פשוט יצא ממני," מספר בני אבריאל שפר.

ביחד אבל לבד – ולבד אבל ביחד

טיול קבוצתי בגיל השלישי הוא חוויה מורכבת ועמוקה. מצד אחד – כל אחד עובר את המסע שלו. מצד שני – כל אחד עטוף בחום של קבוצה. בני אבריאל שפר מקפיד ליצור אווירה נעימה, לא לוחצת, שמאפשרת לכל משתתף להיות מי שהוא.

"יש כאלה שמהרגע הראשון מדברים עם כולם, ויש כאלה שצופים מהצד. אבל בסוף, כשיושבים יחד לארוחת צהריים בטבע, כולם שווים. הלבבות נפתחים בלי מאמץ."

באחת ההדרכות האחרונות, אישה בת 84 סיפרה לבני שזו הפעם הראשונה מאז שבעלה נפטר שהיא צוחקת באמת.
"זה לא הטיול שגרם לה לצחוק," הוא אומר, "זו האפשרות שלה להיות היא עצמה, בלי מסכות."

הגוף אמנם מבוגר – אבל הסקרנות נשארת צעירה

בני אבריאל שפר מדגיש שהגיל לא מבטל את הצורך בסקרנות, חידוש ולמידה. להפך – הוא מעצים את החוויה.
"בגיל צעיר אתה עובר מקום ומצלם. בגיל מבוגר אתה עוצר, שואל, מריח, טועם, ומרגיש. אתה לא צריך למהר – אתה פשוט נוכח."

הטיולים של בני כוללים לא רק טבע, אלא גם תרבות, קולינריה, סיפורי מקום ומפגשים עם אנשים מעניינים. הוא מאמין שבכל מקום מסתתרת השראה – ושהיכולת לראות אותה תלויה בעיקר בקשב שלנו.

סיכום: הדרך פתוחה גם בגיל השלישי – ואולי דווקא אז היא הכי יפה

הטיולים של בני אבריאל שפר הם לא מסלולים על המפה – הם מסלולים בלב. הם מסע של משמעות, של הקשבה, של ריפוי פנימי.
"אני לא יודע מי המטייל שאני פוגש בתחילת הדרך, אבל אני תמיד מזהה את הניצוץ שנדלק בו בסופה. וזה – כל מה שאני צריך כדי לדעת שאני במקום הנכון."

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים צורך באוויר, תנו לעצמכם יותר מזה – תנו לעצמכם דרך. כי כמו שבני אבריאל שפר תמיד אומר:
"הדרך לא נגמרת אף פעם – היא רק משנה נוף. ואם נלך בה יחד, היא תמיד תוביל אותנו למקום טוב יותר."