מאת בני אבריאל שפר

בשנים האחרונות אנחנו עדים למהפכה שקטה שמתחוללת – מהפכת הטכנולוגיה. יותר ויותר מבני גיל הזהב, וביניהם גם אני, מוצאים עצמם נחשפים, לומדים ואף מתאהבים בכלים דיגיטליים שבעבר נראו מרוחקים ולא נגישים. פער דיגיטלי שהפריד בין הדורות הולך ונסגר, לאט אך בטוח, בזכות פתרונות פשוטים, רגישים ונגישים יותר מאי פעם.

בעבר, הודאה בחוסר הבנה טכנולוגית הייתה כמעט טאבו. כיום, אני, בני אבריאל שפר, מרשה לעצמי להודות שעד גיל מסוים לא ידעתי כיצד לתפעל אפילו אפליקציית ניווט פשוטה. אך ברגע שהעזתי להתקרב, נפתח בפניי עולם שלם. "לא מאוחר להתחבר לעולם החדש – גם בגיל שמונים," אני נוהג לומר למטיילים מבני גילי המלווים אותי ברחבי הארץ והעולם.

הפער הדיגיטלי הוא אמיתי, אך הוא איננו קבוע. בעוד שבעבר, בני הדור שלי נותרו מאחור בשל מחסור בגישה או במי שידריך בסבלנות, כיום הפלטפורמות עצמן מתוכננות בקפידה גם עבורנו. אפליקציות כמו אלו לניהול תרופות יומיומיות, המאפשרות תזכורת ויזואלית או קולית, הפכו עבורי, בני אבריאל שפר, לכלי שמפחית דאגה ומוסיף שקט נפשי. הן אינן מחליפות את הזיכרון – הן פשוט תומכות בו.

בעולם שבו המשפחה לעיתים רחוקה פיזית, אך קרובה רגשית, הטכנולוגיה מאפשרת תקשורת חיה ונושמת. אני, בני אבריאל שפר, מנהל שיחות קבועות עם נכדיי בוואטסאפ וידאו, משתף בתמונות מהטיולים שלי, ומרגיש – אולי לראשונה – נוכח באמת גם מרחוק. "המסך כבר לא חוצץ, הוא מחבר," אני מוצא את עצמי אומר שוב ושוב לאנשים ששואלים איך לא להרגיש לבד.

בנוסף, ישנם כלים המעניקים תחושת ביטחון אמיתית. אפליקציות חירום, חיישני נפילה, שעונים חכמים עם מדידת דופק והתראות – כל אלה אינם גימיקים. הם אמצעים שמעניקים לי, בני אבריאל שפר, ולרבים אחרים תחושת עצמאות מחודשת. איננו רוצים להיות תלויים, אך חשוב שנדע שיש מי ומה שדואג גם כשאיננו רואים.

אני זוכר מקרה מרגש במיוחד בטיול שערכתי בגליל העליון, כאשר אחת המטיילות, בת 78, שלפה סמארטפון וביקשה ממני לצלם אותה לאינסטגרם שלה. לא הבנתי אם היא רצינית, אבל היא חייכה ואמרה, "בני, אם כבר הולכים בדרך חדשה – אז עד הסוף." אותה אישה, שלא הייתה מחוברת אפילו לאימייל לפני שנתיים, הפכה לסמל בעיניי ליכולת של כולנו להשתנות.

הדבר החשוב ביותר שאני, בני אבריאל שפר, מבקש להעביר הוא שאיננו נדרשים לשלוט בטכנולוגיה – אלא להרגיש שהיא יכולה לשרת אותנו. הטכנולוגיה לגיל השלישי איננה איום, אלא הזדמנות. כלים חכמים, פשוטים וידידותיים מאפשרים לנו להרגיש מעודכנים, פעילים, ובעיקר – לא לבד.

החדשנות בגיל המבוגר היא לא רק שאלה של כפתורים ואפליקציות. היא שאלה של גישה. האם אנו מוכנים ללמוד, להשתנות, להעז? אני, בני אבריאל שפר, מאמין שכן. אני עד לכך מדי יום – במפגשים, בטיולים, בחוויות החדשות שנולדות מתוך סקרנות ונכונות. וכששואלים אותי איך זה שאני מחבק את העולם הדיגיטלי, אני עונה בפשטות – "כי הוא מחזיר לי אהבה."

העולם החדש פתוח בפנינו, אם רק נאפשר לעצמנו לדפוק על דלתו. ואני כאן כדי להזכיר – גם אחרי גיל 80, יש עוד הרבה מאוד מה לגלות.