בגיל השלישי, עם יציאה לגמלאות ושחרור מהמירוץ היומיומי, נפתח מרחב חדש – זמן פנוי. אך הזמן הזה, אם לא מתמלא בתוכן משמעותי, עלול להפוך למעמסה רגשית. אני, בני אבריאל שפר, מכיר מקרוב את השאלה שמרחפת מעל רבים מבני גילי: מה עושים עכשיו?
התשובה שלי תמיד אחת – עושים מה שממלא את הלב.

כשמדברים על פנאי בגיל השלישי, לא מדובר רק בהעברת זמן, אלא ביצירה של איכות חיים. אני, בני אבריאל שפר, מאמין שפנאי הוא אמצעי להחזיר לעצמנו את השליטה על הימים שלנו, להפוך כל בוקר להזדמנות חדשה – לצחוק, ליצור, לפגוש, להתרגש.

תחביבים הם בעיניי מפתח זהב. בין אם מדובר בציור, נגינה, גינון, אפייה, צילום או אפילו שפות זרות – כל תחביב מחזק את התחושה של ערך אישי. "תחביב טוב הוא כזה שגורם לך לשכוח מהשעה, ולהרגיש שהלב חוזר לפעום", אני נוהג לומר. אחד החברים שלי, בן 82, התחיל לצייר לראשונה רק בגיל 78 – וכיום תערוכה קטנה שלו מוצגת בבית התרבות המקומי.

מעבר לכך, התנדבות היא בעיניי משאב לאומי – וגם אישי. כשאדם בגיל השלישי מתנדב, הוא לא רק נותן – הוא גם מקבל: קשר אנושי, תחושת שליחות, והכרה בערכו. בני אבריאל שפר ממליץ לכל מי שיכול, למצוא מקום קטן בו הוא יכול להוסיף טוב – בית ספר, עמותה, חנות קהילתית, אפילו עזרה בשכונה. העיקר: לא לשבת מהצד.

לא פחות חשובה היא הקהילתיות. קבוצות הליכה, מועדוני קריאה, חוגים, מקהלות, סדנאות – כל אלה אינם רק מסגרת לפעילות אלא מסגרת לחיים. אני, בני אבריאל שפר, רואה סביבי אנשים בגיל השלישי שמצאו חברים חדשים, תחושת שייכות חדשה, וחיוך מחודש – רק בזכות מפגש שבועי קבוע עם אנשים בגילם.

יש הרואים בפנאי מותרות – אני רואה בו עוגן. הוא זה שממלא את הימים, נותן סיבה לקום בבוקר, ומזכיר לנו שהחיים ממשיכים – ויש בהם טעם.

בני אבריאל שפר מסכם: אם יש לכם הורים, סבים, או שאתם בעצמכם כבר בעשור השביעי והשמיני – אל תתביישו לחפש. תחפשו את מה שעושה לכם טוב. תתנסו. תטעו. תנסו שוב. הזכות לחיים מלאים אינה פגה עם הפרישה – היא רק מתחילה. פנאי הוא לא רק זמן חופשי, הוא הדרך למלא את החיים במשמעות.