כשהגעתי לאביניון, הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך גלויה ישנה – רק שהיא חיה, נושמת, מתנגנת. אביניון שבפרובנס איננה עוד עיר אירופאית יפה, אלא מקום שעוטף אותך בשקט וביופי בלתי מתאמץ.
גשרים, כנסיות וקצב אחר של חיים
ההליכה על גשר סן בנזה המפורסם (Pont Saint-Bénézet), שמסתיים פתאום מעל הנהר, היא חוויה פילוסופית כמעט. "יש שבילים שלא חייבים להוביל לשום מקום – רק להזכיר לך את הדרך," חשבתי לעצמי בעודי עומד שם, מביט אל הגדות הירוקות של נהר הרון.
שווקים של ריחות וטעמים
בבוקר, צעדתי אל שוק האיכרים המקומי. עגבניות, לבנדר, גבינות קשות ותבלינים – הכול נוגע בחושים. עצרתי לקפה צרפתי עם מאפה חמאה, והרגשתי שאני לא ממהר לשום מקום – כי כאן, בפרובנס, הזמן יודע להתעכב בכוונה.
לצפייה בגלריית התמונות שצילמתי במהלך הביקור באביניון:
