כמוביל טיולים ותיק ופעיל חברתי, הוא עד למהפכה שקטה שמתרחשת הרחק מהכותרות. יותר ויותר בני שבעים ומעלה בוחרים להפוך את שנות הפנסיה לפרק פעיל, מחובר ומשמעותי. לא עוד המתנה מהצד, אלא יציאה יזומה לעשייה, למפגש אנושי ולבניית קהילה חיה ונושמת.
על רקע המלחמה והטלטלה שעברה החברה הישראלית, שפר מזהה תנועה ברורה של גמלאים שמסרבים להישאר בבית. הם מתנדבים ביישובים שנפגעו, מצטרפים למיזמים קהילתיים, מקימים קבוצות הליכה ויוזמות תרבות, ומוצאים מחדש תחושת שייכות. לדבריו, "אנשים מבינים שהם לא חייבים רק לצרוך שירותים, אלא יכולים ליצור, להשפיע ולהיות חלק ממשהו גדול מהם".
התקווה, כך מסביר בני אבריאל שפר בכתבה במבזק לייב, לא מגיעה מלמעלה אלא צומחת בשטח, בקבוצות קטנות, ביוזמות פשוטות ובמפגשים יומיומיים. חוג כתיבה בבית התרבות, קפה קבוע עם שכנים, טיול שבועי בטבע או סיפור חיים שמסופר לילדים בבית ספר. "כשאנשים מרגישים שהם לא לבד ושיש להם מקום לתת בו", הוא מסכם, "שם מתחילה מציאות חדשה. שקטה, אבל חזקה".
